The Lift and the Swindler
at Offnobank, Tel Aviv. 2020
The Lift and the Swindler, 2020, installation view, vertical Blinds curtain.
The Lift and the Swindler, 2020, installation view.
The Lift and the Swindler, 2020, installation view.
Untitled, 2020, charcoal on paper (magnetic hangers) 21*29 cm each.
Isralift, 2020, elevator doors, metal profiles, metal board.
Untitled, 2020, aluminium casting, shelf holders, 28*21*18 cm.
Untitled, 2020, charcoal on paper (magnetic hangers) 21*29 cm.
The Lift and the Swindler, 2020
This exhibition grapples with the borderline criminal act, and with what appears on the surface to be normative but in fact conceals the intention to legitimize shady bargains. The works seem to belong to a corridor of a forsaken office building, and comes across as failed trickery: the inner space of the lift was flattened into a two-dimensional relief, and the curtain designed to block the view in fact embodies it. A system of mistrust is therefore created in the space, immersing it and becoming intertwined with it, by means of the display devices responsible for the crime: the head is strangled in a violent embrace with the shelf holder, while the magnetic hangers fixing the drawings to the wall join in the spinning of the roulette. Together, the works portray the appearance of a mundane, buttoned-up office, suppressing a violence ready to manifest at the moment the contract is breached. The pieces in the exhibition generate a contradictory relationship of rhetoric and content; between the banal device of display and the familiar design of office furniture and between the scam concealed within them, between the buttoned shirt and the sweaty tank top underneath it.
המעלית והנוכל, 2020
העבודות ב"מעלית והנוכל" משרטטות עולם של חזות משרדית מעונבת ואפרורית שמנסה להסתיר עסקאות מלוכלכות. הן נעות בין הדו מימד לתלת, בין רישום לפיסול, בין פסל לתבליט, וכולן מעדיפות את המבט החזיתי על פני עומק ונפח: חלל המעלית הנפתחת, המכסה את אחד מקירות החלל, הושטח לכדי תבליט דו מימדי, ואילו הוילון בכניסה מגלם בתוכו את הנוף שמאחוריו. אלו מתקבלים כאחיזת עיניים ומבקשים לערער את אמון הצופה. מתוך החשדנות הזו, וכחוויה של התפכחות והבנה שהדיבור הקורקטי לא הולם את המנגנון העברייני, יתגלה הפער בין החזית לאופן בו העבודה מתפקדת בפועל.

בחלל פועלים שני צירי התרחשות: האחד קשור במשרדי ובבירוקרטי, בעל גריד מאונך, סדור ומוגדר, והוא בא לידי ביטוי בתבליט המעלית ובוילון המשרדי. השני קשור במעשה העבירה, הוא מעגלי, חמקמק ואקראי ונוכח ברישומי פחם של רולטה מסתובבת. כדורי המגנט המקבעים את הרישומים לקיר מצטרפים לסיבוב. שני הצירים האלו מתחברים בפסל הראש: יציקת אלומיניום המורכבת מטלאי מאפרות, ותלויה באמצעות אביזרי מידוף שכופפו וצורתם התעוותה. בבסיס התערוכה עומדים יחסים הופכיים של רטוריקה ותוכן: בין אמצעי התצוגה הבנאליים והסגנון המוכר של ריהוט משרדי, להונאה המסתתרת מאחוריהם, בין נראות של חוק וסדר לפעולה הספונטנית, ובין החולצה המכופתרת לגופיית הסבא ספוגת הזיעה שמתחתיה.
Back to main page